רביבו נ' ביה"ח שערי צדק ואח'

החלטה

לפניי בקשת התובעת לפטור אותה מלצרף חוות דעת רפואית לתביעתה, להורות על מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדיה מטעם בית המשפט ולהורות כי הנתבעים יישאו בשכרו.

התביעה היא לפיצוי בגין נזקי גוף שלפי הנטען נגרמו לתובעת בעת שביקרה בבית החולים שערי צדק, כתוצאה מנפילה במדרגה לא מוארת ולא מסומנת אשר סביבה שאריות גריז ושמן, בכניסה לחדר המיון. על פי כתב התביעה, כתוצאה מהנפילה נפגעה התובעת בקרסולה הימני, באגודלה השמאלי ובכתף שמאל.

לטענת התובעת מתבקש מתן הפטור מאחר והיא סובלת מחסרון כיס.

לטענת הנתבעים לא מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים סטייה מההסדר הקבוע בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התובעת אלמנה, ילדיה בגירים ולפי כתב התביעה אף עבדה התובעת עד לתאונה כמטפלת במעון לילדים. לא מדובר בחוות דעת בתחום נדיר אלא בחוות דעת אורטופדית, תחום בו יש מומחים רבים העוסקים במתן חוות דעת, לרבות במחירים נמוכים, ואף מהבקשה עולה כי התובעת יכולה לשאת במימון חוות דעת בעצמה או להסתייע בבני משפחתה.

עוד טוענים הנתבעים כי טענות התובעת על מגבלות ועל מצב רפואי קשה אינן נתמכות בתיעוד הרפואי שצירפה.

על פי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי:

"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן-חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

תקנה 130(א) קובעת:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן-מומחה מטעם בית המשפט)."

במספר פסקי דין נקבע, כי שילובן של תקנות 127 ו-130 מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת רפואית ולמנות מומחה מטעמו ללא חוות דעת מטעם הצדדים, בשל טעמים מיוחדים (רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי (פורסם במאגרים, 23.3.1997); רע"א 10251/02 אפרים כץ-חמים וטעים נ' דואני, פ"ד נז(1) 797 (2003)). הדבר נעשה על ידי מתן פטור מהגשת חוות דעת מטעם הצדדים, לפי תקנה 127, המשולב עם מינוי מומחה מטעם בית המשפט לפי תקנה 130 (עניין אפרים כץ הנ"ל).

בעניין צור שמיר הנ"ל נקבע כי העובדה שהדיון נמשך זמן ניכר קודם שמונה המומחה הרפואי ושהתובע לא יכול היה להגיש חוות דעת מטעמו משום שהדיון נסב, בין היתר, סביב השאלה האם מדובר בתאונת דרכים, יחד עם העובדה שהמוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות ואילו מומחה מטעם הנתבעים קבע כי אין קשר סיבתי בין הנכות ובין התאונה, כאשר לכל אלה מצטרף חסרון כיס של התובע, מהוות סיבות מיוחדות.

בעניין אפרים כץ הנ"ל נקבע כי המלצה למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי, אשר ניתנה על ידי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (אשר מונה לאחר שהוגשו חוות דעת מטעם הצדדים) יחד עם השלב אשר אליו הגיע הדיון, מהווים טעם מיוחד למינוי מומחה מטעם בית המשפט ללא הגשת חוות דעת מטעם הצדדים.

בת"א 1122/04 (מחוזי נצ') מזרחי נ' בית חולים העמק (פורסם במאגרים, 18.5.2005) נפסק כי הכלל צריך ויהא כי לתביעה שעניינה "ענין שברפואה" כלשון תקנה 127, צריך וחייב התובע לצרף חוות דעת מטעמו. הנסיבות המיוחדות באותו מקרה היו הקושי לאתר מומחה שייתן חוות דעת בתחום הספציפי והמיוחד של אותו מקרה, עלות חוות הדעת של מומחה באותו תחום, העובדה שמדובר בקטינה, זהות הנתבעים והמצב הכלכלי של המשפחה.

התובעת איננה מצביעה על טעם מיוחד כלשהו המצדיק מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש.

מקובלת עלי הגישה לפיה חסרון כיס בלבד אינו מהווה טעם מיוחד למינוי מומחה מטעם בית המשפט וכי הכלל צריך להיות כי תובע העותר לתביעה שיש בה "עניין שברפואה", כלשון תקנה 127, צריך וחייב לצרף חוות דעת מטעמו, והחריג הוא פטור מהגשת חוות דעת. לטעמי, אם חסרון הכיס איננו משמעותי ולא מצטרף אליו טעם נוסף, מהותי, אין מקום לפטור מהגשת חוות דעת.

מתצהיר התובעת ומהמסמכים שצורפו אליו לא ניתן ללמוד כי התובעת תתקשה במימון חוות דעת אורטופדית מטעמה.

כפי שנפסק ברע"א 5793/10 הרשות הפלסטינית נ' עזבון שבו (פורסם במאגרים, 27.12.10): "תובע המבקש פטור נושא בנטל כבד, להראות שאין באפשרותו להגיש חוות דעת רפואית מטעמו, שכן פטור כזה עשוי לבוא על חשבון הצד שכנגד". ואכן, התובעת מבקשת כי הנתבעים יישאו בשכרו של המומחה שימונה.

אני דוחה, אפוא, את הבקשה.

אם ברצון התובעת להגיש חוות דעת מטעמה, תעשה זאת עד ליום 1.5.11.